החלטה בתיק בפ"מ 106-11-12

בתאריך 8.10.12 קצין מוסמך פסל המבקש פסילה מנהלית, מלקבל ומלהחזיק רישיון נהיגה  לתקופה של  60 יום,  כאשר הנימוק הינו כי ישנו יסוד  סביר להגשת כתב אישום בעבירה של נהיגה  בשכרות תוך סירוב ליתן בדיקת נשיפה.

לפני מונחת בקשת המבקש לבטל פסילה זו מהנימוקים הבאים:

א.         הואיל ומיוחסת למבקש עבירת שכרות, אין מקום לפסול אותו ל -  60 יום  שכן  סמכות הקצין הינה לפסילה מנהלית של 30 יום מכוח סעיף 47 (ה) (3) לפקודת התעבורה, בהיות עבירת השכרות  עבירה המנויה  בתוספת הרביעית לפקודה.

ב.         נסיבות המקרה והתנהגות השוטרים כלפי המבקש, שוללים קיומו של יסוד  "הסירוב" שכן הופעל נגדו אקדח חשמל אשר מנע ממנו רצייה חופשת להגיב על הצעת או הסבר  השוטרים למהותה של הבדיקה ובמצבו זה, אין לראות סירוב מצידו.

לאחר ששמעתי טענות ב"כ הצדדים ולאחר שעיינתי בתיק החקירה של המשיבה מס' 462482/12, הגעתי למסקנות הבאות:   

1.         גורל הבקשה לפני יוכרע על פי שניים:

א.         קיומן של ראיות ולו לכאורה, המבססות ביצוע עבירה על סעיף 62 (3) לפקודת התעבורה.  

ב.         מידת מסוכנות המבקש כלפי ציבור המשתמשים בדרכים, אם תתקבל בקשתו, מסוכנות הנלמדת מעברו התעבורתי ומחומרת נסיבות המקרה.

2.         אשר לקיומן של ראיות לכאורה - בחומר החקירה קיימת הודעת דוד חן אשר העידה  על כניסת המבקש לתוך מונית המרצדס מס' 8586225, התנעת הרכב ונסיעה קדימה ואחורה כאשר בפעולה קדימה נגע בפגוש האחורי של הרכב פרטי שחנה לפניו בצמוד למדרכה. ישנה גם הודעתו של בעל הבר הסמוך למקום חניית המונית המעיד כי המבקש נכנס לבר, שתה יחד עימו משקה וודקה ולאחר שבאו לקוחות לבר, המבקש הפך להיות אגרסיבי והוא סילק אותו מהבר. קיים זיכרון דברים שמולא על ידי רס"ל רון שמואלי אשר יחס למבקש את החשד הסביר לו הסירוב לבדיקה, אך המבקש סירב לבצע הבדיקה כאשר עיקר טענתו הינה שהוא לא נתפש נוהג  ברכב. בדו"ח הפעולה של הסייר משעה 22.50, האחרון ציין מפורשות כי מפיו של המבקש נדף ריח אלכוהול חזק מהפה, הופעתו היתה מרושלת, התנהגותו פרועה ועליזה , סירב לערוך בדיקת נשיפון ולכן נערך לו מבחן ביצוע, אך לא שיתף פעולה והוא עבר ליחידת החקירות לצורך ביצוע בדיקת ינשוף שגם לה הוא סירב. מכאן, שאין מנוס מהמסקנה שקיימות ראיות שמבססות שכרות המבקש לא רק בגלל סירובו אלא גם ראיות שבהתנהגותו הוא.

3.         אשר לעברו התעבורתי של המבקש  - המבקש יליד 1976, נהג מונית במקצועו היום, נוהג משנת 1993, לחובתו צבר 69 עבירות תעבורה בניהן עבירות בטיחות מסוג: אי ציות לתמרור עצור בצומת, שימשו בטלפון, אי ציות לתמרורי הוריה שונים, חגורות בטיחות, סטיה מנתיב נסיעה, מהירויות, אי מתן זכות קדימה להולך רגל, שימוש  בדרך שלא כחוק, אי ציות לחצי הנתיבים, חניה בתנאים מחמירים ואחרים המעידים על יחסו השלילי כלפי חוקי התעבורה עד כדי להסיק מסקנה שבנהיגתו הוא מסכן את ציבור המשתמשים בדרכים.     

4.         אשר לחומרת נסיבות המקרה - אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי מי שיושב  מאחורי הגה רכב מנועי  ונוהג בו בשטח ציבורי כמו במקרה  הנוכחי , כמוהו כמי שנוהג במכונת מוות וזו גם דעתו של כב'  השופט רובינשטיין בבית משפט העליון. ברור כי הנסיבות הן חמורות כיוון שבמצב השכרות של הנהג, האחרון אינו מודע לכל המתרחש בכביש לפניו ואינו מסיק  המסקנות ההגיוניות ת והרציונאליות בהתחשב במצוי בדרך לפניו. במקרה  הנוכחי ועל פי  חומר החקירה המבקש לא זכר שהוא יצא מהבר, התיישב מאחורי הגה המונית, התניע אותה והחל לנסוע קדימה ואחורה תוך שהוא פוגע קלות ברכב היונדאי שחנה לפניו. הוא אינו זוכר שהתיישב מאחורי ההגה ומכאן כאשר סירב ליתן בדיקת שכרות ביסס זאת בטענה שלא נתפש כאשר הוא נהג ברכב. בשים לב להתנהגות המבקש בסירובו לשתף פעולה בכל צורה או דרך עם השוטרים, עד כדי הצורך בשימוש באקדח חשמלי, ברור  שיש בהתנהגותו לשמש תוצאה של שכרותו על הנובע מכך.

5.         טענת ב"כ המבקש כי הפסילה בת 60 הימים אינה כחוק, מקובלת עלי. בהטלת הפסילה המנהלית החוק מבקש מהקצין הפוסל לפרט במפורש מה הם אותם הנימוקים שגרמו להחלטתו לפסול את הנהג פסילה מנהלית לפי  סעיף 47 (ה) לפקודת התעבורה.

            כאשר הקצין בצו לפני קבע 60 ימי פסילה וציין בנימוקיו אך ורק את הנהיגה בשכרות, ברור כי הפסילה הינה מכח סעיף 47 (ה) (3) לפקודת התעבורה והיות  עבירה זו עבירת תוספת רביעית ולכן הפסילה נקצבת ל 30 יום. לעניות דעתי כאן טעה הקצין הפוסל ובהעדר איזכור תאונת הדרכים בנימוקי הפסילה יש לצמצם הפסילה ל 30 יום.

6.         ב"כ המבקש טען להתנהגות פסולה של השוטרים כלפי המבקש, אשר מנעו ממנו להביע רצון חופשי בנושא הבדיקה תוך הדגשת העובדה שהוא הושפל והופעל נגדו אקדח חשמלי. נושא  זה אינו מצוי בסמכותי ואינו יכול לבוא כהסבר לסירוב המבקש לבדיקת השכרות וזאת יעשה אולי בשלב  שמיעת הראיות לגופו של עניין על ידי המותב המוסמך. מטעם זה אין בטענה כשלעצמה כדי לשלול הפסילה המנהלית של המבקש.

7.         סוף דבר - על סמך האמור לעיל אני מתקן צו הפסילה המנהלית וקוצבו לתקופה של 30 יום מיום 28.10.12 אם כי איני חוסם  את זכות המשיבה לערוך למבקש שימוע כדין לגבי החשד  לגרם תאונה עם נזקי רכוש או גוף.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה אל הצדדים.

ניתנה היום,  כ"ו חשון תשע"ג , 11 נובמבר 2012 , בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: